הפרדה מבנית בין ספקי תשתית ותוכן בתקשורת - טוב או רע

עו"ד אורי ברעם, ליצירת קשר: 050-4420442
הפרדה מבנית – טוב או רע?

לגב' כהן מחדרה יש תקלה באינטרנט. היא מתקשרת לספק שירותי הגישה לאינטרנט (בזק בינלאומי, נטויזן, 012, אקספון או אחר) ומתלוננת שהאינטרנט לא עובד. לאחר מספר דקות של בדיקות והמתנה, טוען נציג ספק שירותי הגישה, כי הבעיה היא לא אצלו, אלא אצל ספק התשתית (בזק או הוט). גב כהן, עצבנית משהו, מתקשרת אל ספק התשתית ולאחר מספר דקות של המתנה ובירורים טוען בפניה נציג ספק התשתית, כי הבעיה היא לא בתשתית אלא אצל ספק הגישה... גב' כהן כבר עצבנית מאוד בשלב זה, כאשר לא די בכך שאין לה חיבור לאינטרנט, אלא שגם אין לה כתובת לתלונתה, והיא מוצאת עצמה מטורטרת בין ספק התשתית וספק הגישה.

מוכר לכם?

טיעון זה משמש בידי בזק והוט כנשק מרכזי בטענתן, כי יש לשים קץ להפרדה המבנית בין ספק התשתית לספק הגישה, ולאפשר להן לספק את שני השירותים ביחד, באמצעות גוף אחד.

לכאורה הטענה שובת לב, אך במחשבה שנייה, נראה כי החשש לפגיעה בתחרות ובצרכנים גדול מהיתרונות של הלכידות בין ספק התשתית וספק שירותי הגישה.

בתחום של אספקת שירותי גישה לאינטרנט קיימים באופן יחסי שחקנים רבים (בזק בינלאומי, נטויזן, סמייל, אקספון, אורנג' ואחרים). גם חסמי הכניסה לתחום של מתן שירותי גישה לאינטרנט אינם גבוהים במיוחד, דבר המעודד תחרות וריבוי מתחרים. לעומת זאת תחום התשתיות הינו תחום מוגבל מטיבו ומטבעו. אנו לא רוצים לחפור את עצמנו לדעת בתעלות וכבלים לתוך כל בית. מטבע הדברים יש רק מעט ספקי תשתית. כיום במדינת ישראל מדובר בשני ספקי תשתית בלבד – בזק והוט (ייתכן כי בעתיד תהיה גם תשתית חיבור על מערכת החשמל או באלחוט).

במצב הדברים הנוכחי, אם באמת הלכידות בין תשתית ושירות היא כה חשובה, ברור שאם נאפשר לכידות זו, יימצאו כל ספקי הגישה לאינטרנט שאין להם תשתית משל עצמם, בנחיתות של ממש מול בזק והוט.

נחיתות זו לא תתבטא רק בשירות לקוי כמו בדוגמה של גב' כהן לעיל. לא מן הנמנע שספק התשתית יפלה לטובה את עצמו, בכל הקשור לאיכות הגלישה, קצבי גישה, תעדוף בשעות עומס, הקצאת רוחב פס וכמובן במחיר – ספק התשתית יגבה מחיר שיהיה מעל המחיר התחרותי ממתחריו עבור רכיבה על תשתיותיו, ובמקביל יבצע סבסוד צולב בין השירותים שהוא מעניק.

כפועל יוצא, ספקי גישה שאין להם תשתית משל עצמם יהיו יקרים יותר ואיכותיים פחות.

השוק לא יוכל להתעלם מכך, וסופו הברור של התהליך יהיה שספקי גישה ללא תשתית ייפלטו מהשוק.

כתוצאה מכך ייעלמו ספקי השירות העצמאים, ונישאר (כל עוד יש רק שני ספקי תשתית) רק עם שתי חברות שיספקו שירותי תשתית ושירות.

וכאן נשאלת השאלה, האם אנו רוצים להחליף משטר תחרותי יחסית השורר בין ספקי שירותי הגישה לאינטרנט ודואופול בתשתית, בדואופול מוחלט של כל השוק?

בצד ה"כן" עומדים וועדות חייק, גרונאו וגב' כהן. בנוסף קיים נימוק כלכלי, לפיו לכידות בין תשתית לתוכן תגרום לצמצום של "מרווח כפול". במקום ששני גופים צריכים להרוויח, יהיה רק גוף אחד, שיכול להסתפק ברווח אחד, ולכן המחיר המשולב עבור תשתית ושירות גישה עשוי לקטון לעומת מצב המוצא.

בצד ה"לא" יש להכיר בראש ובראשונה, בכך שהפועל היוצא של ביטול ההפרדה המבנית בין תשתית לתוכן יהיה בטווח הארוך היעלמותם מהשוק של כל המתחרים שאינם בעלי תשתית משל עצמם. ואולם, מעבר לכך, יש בסיס חזק למסקנה, שדואופול מוחלט גם בתשתית וגם בשירות, יהיה רע יותר לצרכנים, לפחות בהיבט המחיר, מאשר המצב הנוכחי.

מאחר ומאמר זה אינו במה נאותה לניתוח כלכלי אציין רק, כי לספקי גישה יש מגוון רחב יותר של אפשרויות לנצל כוח שוק מאשר לספקי תשתית. ספקי גישה יכולים לבצע, ואף מבצעים בפועל, אפליות מחירים בין סוגי לקוחות, הם מעניקים הנחות שימור, הנחות חיבור, הנחות לתקופה ארוכה, גובים מחירים שונים לפי קצבי גישה שונים ועוד. אם היו רק שני מתחרים בשוק של ספקי הגישה, קרוב לוודאי המחירים היו גבוהים יותר והתחרות הייתה נפגמת. לעומת זאת, תחום התשתית קשה יותר למניפולציות מחיר, וקל יותר לפיקוח מצד הרגולטור.