הצד השני של העיתון

http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/151212_The_other_side_of_the_Newspaper.aspx

מאמר שכתבתי עם עו"ד אלעד מן בעין השביעית. 15.12.12.

הכשרות מייקרת את מוצרי המזון בעשרות אחוזים - זירת הדעות - דה מרקר TheMarker

הכשרות מייקרת את מוצרי המזון בעשרות אחוזים - זירת הדעות - דה מרקר TheMarker

מאמר שכתבתי עם עו"ד אלעד מן ואשר פורסם ב"עין השביעית" ביום 18 באוקטובר 2012: לפעמים לא כל עכבה היא לטובה

http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/171012_Say_no_to_embargo.aspx

לפנק - על חשבון השכבות החלשות - חדשות - דה מרקר TheMarker

לפנק - על חשבון השכבות החלשות - חדשות - דה מרקר TheMarker

שוק המלט (פורסם בדה-מרקר ביום 29 במאי 2012)

http://www.themarker.com/opinion/%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%AA-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/1.1718199

חיוב סולקי ישראכרט להיות גם מנפיקים (פורסם בנבו ביום 9 באפריל 2012)


http://www.nevo.co.il/books/%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/BARAM-09-04-12.pdf

חיוב סולקים של כרטיסי ישראכרט להיות גם מנפיקים

"תיקון ישראכרט" לחוק הבנקאות שעומד להיכנס לתוקף, מחייב את ישראכרט לאפשר למתחרותיה (לאומי קארד וכ.א.ל) לסלוק כרטיסי ישראכרט.

לאחרונה (22 במארס 2012) התפרסמו בעיתונות כתבות, לפיהן חברת ישראכרט דורשת ממתחרותיה להנפיק כרטיסי ישראכרט, כתנאי למתן היתר להן לסלוק כרטיסי ישראכרט.

על פי פרסומים אלה ישראכרט טוענת, שהדרישה "אין סליקה ללא הנפקה" הינה דרישה סבירה הנהוגה ברחבי העולם. ואולם המציאות היא אחרת. בפועל, במקומות בהן נעשתה רפורמה בשווקים של כרטיסי חיוב, לא קיימת דרישה שכזו. באירופה נקבע בשנת 2005, כי סולקים אינם חייבים להיות מנפיקים. בניו זילנד נקבע הדבר בשנת 2009. בארה"ב נטשו מנפיקים גדולים את צד הסליקה, והותירו את הפעילות בו לחברות סליקה ייעודיות. גם בישראל אין מקום לדרישה זו. בכל הנוגע לכרטיסי מסטרכראד וויזה, נקבע בבית הדין להגבלים עסקיים בנובמבר 2007, כתנאי לאישור הסדר הסליקה ההדדית בין ישראכרט, כ.א.ל ולאומי קארד, כי חברות הכרטיסים (לרבות ישראכרט), יסכימו לכך שגופים נוספים ייכנסו לשוק הסליקה בתנאים הולמים. במונח "תנאים הולמים" כיוון בית הדין לתשלום מצד סולקים חדשים עבור שימוש בתשתיות קיימות, אך בשום פנים לא הייתה כוונה לחייב סולקים חדשים להפוך גם למנפיקים. לפיכך נראה, כי גם בישראל אין מקום לדרוש מסולקים של כרטיסי ישראכרט להיות גם מנפיקים של כרטיסים אלה, כתנאי להיותם סולקים.

אם כך, מדוע מתעקשת ישראכרט לחייב סולקים של כרטיסיה, להיות גם מנפיקים? מעבר לרצון לקבל תמלוגים עבור כרטיסי ישראכרט שיונפקו על ידי מתחרותיה, התשובה לשאלה זו טמונה במבנה המיוחד של מערכות כרטיסי אשראי. כרטיסי אשראי הם מוצר מיוחד. בכרטיסי אשראי מתקיימים יחסי גומלין בין צד הסליקה לבין צד ההנפקה. אם סולק של כרטיסי ישראכרט יהיה גם מנפיק של כרטיסי ישראכרט, יהיה לאותו סולק תמריץ לשלם "לעצמו" - בכובעו כמנפיק - עמלת מנפיק (הידועה גם כעמלה צולבת), גבוהה יותר, מאשר אותו סולק היה מסכים לשלם למנפיק זר. עמלת מנפיק – גם לאחר הרפורמות שנעשו בה – היא מקור הכנסה עצום לחברות הכרטיסים. למעשה, מעת שסולקים הם גם מנפיקים, המשא ומתן שהם מקיימים בינם לבין עצמם לקביעת עמלת המנפיק, הוא משא ומתן משוחד, המזכיר את המערכון המפורסם של חבורת מונטי פייטון, ולא משא ומתן בין מוכר מרצון לקונה מרצון. מטעם זה יש לישראכרט מוטיבציה עזה לרתום את סולקיה להיות גם מנפיקים שלה.

ישראכרט הוכרזה בשנת 2005 כבעלת מונופולין בסליקת כרטיסי אשראי. אחת מהתכליות המרכזיות של התיקון ל"חוק ישראכרט" הוא לצמצם את כוח השוק המונופוליסטי של ישראכרט.  התנאי שישראכרט דורשת (כלומר, כי על לאומי קארד וכ.א.ל להיות גם מנפיקות) שקול למעשה לסירוב בלתי סביר מצד ישראכרט לאפשר סליקה צולבת של כרטיסיה או לחילופין, הדבר עולה כדי ניצול מעמדה המונופוליסטי של ישראכרט לרעה, באופן שמסכל את ביצוע התיקון לחוק. עוד יש לציין, כי התנאי שישראכרט מציבה, הינו לכאורה ניסיון ליצור הסדר כובל עם מתחרותיה להנפקה משותפת. אם לאומי קארד וכ.א.ל היו נענות לדרישתה של ישראכרט, ומסכימות להנפיק כרטיסי ישראכרט כתנאי לסליקתן את כרטיסיה, ניתן היה לראות בכך הסדר כובל בין מתחרים. ואולם, נוכח התנגדותן של לאומי כארד וכ.א.ל לחיובן להפוך למנפיקות של ישראכרט, נקווה שלא יהיה צורך לבחון מעשית עניין זה.

הכותב הוא עורך דין מומחה בהגבלים עסקיים שטיפל בעבר, במסגרת עבודתו ברשות ההגבלים העסקיים, בתיק של העמלה הצולבת, וכותב כיום דוקטורט בנושא עמלות צולבות.

הסדר פשרה או הסדר כובל? נוסח שפורסם באתר נבו

http://www.nevo.co.il/books/%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/BARAM-01-02-2012.pdf

הסדר פשרה או הסדר כובל?

הסדר פשרה או הסדר כובל?

בחודש יולי 2011 החלה רשת מגה לייבא מטורקיה חיתולי האגיס ולשווקם בישראל במחיר נמוך יותר מזה של המפיצה הישראלית של חיתולי האגיס, חברת חוגלה קימברלי. על פי פרסומים בעיתונות, חוגלה קימברלי נקטה בהליכים, בעקבותיהם הגיעו חוגלה קימברלי ומגה להסדר, לפיו הפסיקה מגה את הייבוא המקביל של  החיתולים הטורקיים.

דומה שההסדר בין מגה לחוגלה קימברלי צריך היה לקבל אישור מאת מערך ההגבלים העסקיים, ואסביר.

ככלל, ייבוא מקביל הינו תופעה פרו-תחרותית. ייבוא מקביל תורם לירידת מחירים ולהגברת התחרות בענף הרלוונטי. ברוח זו קבע עוד בתחילת שנות ה-90 בית המשפט העליון, כי ייבוא מקביל של עטי פרקר הנו חוקי, על אפו ועל חמתו של המפיץ הרשמי של עטים אלה. באופן דומה התיר בשנת 2007 בית המשפט ייבוא מקביל של שואבי דייסון חרף ניסיונות המניעה של המפיץ הרשמי.

הפסקת תחרות בין מפיץ רשמי ליבואן מקביל שנעשית בהסדר ביניהם, היא לכאורה הסדר כובל. יתרה מכך, הסדר להפסקת תחרות כחלק מ"פשרה", ואפילו כזה שנעשה במסגרת הליך בבית משפט, עשוי להיחשב הסדר כובל - ולהיפסל. לדוגמא, בשנת 2005, בעניין ארד, הוסכם במסגרת הסדר פשרה בתביעה להפרת זכויות קניין רוחני, כי הנתבע יחדל מלהתחרות בתובע. בית הדין להגבלים עסקיים קבע אז, כי מדובר בהסדר כובל, ופסל את הסדר הפשרה, חרף העובדה שהסדר הפשרה הושג בין הצדדים בבית המשפט המוסמך שדן בסכסוך ביניהם.

מרגע שמגה החלה לייבא באופן ישיר חיתולים מטורקיה, היא הפכה למתחרה אופקית של חוגלה קימברלי. משכך, ככל שחוגלה קימברלי ומגה הגיעו להסדר לפיו, בין היתר, הפסיקה מגה לייבא חיתולי האגיס, מתקיימים לכאורה בהסדר זה, כל יסודותיו של הסדר כובל בין מתחרים. יצוין עוד, כי לפי פרסומים בעיתונות, לאחר הפסקת היבוא המקביל, מחירי החיתולים עלו לרמה גבוהה יותר מאשר בעת הייבוא המקביל. לכן, יש בסיס להניח, כי נגרמה בפועל פגיעה תחרותית בשוק החיתולים.

קיימת גם אפשרות אחרת. לעתים קיים אינטרס לגיטימי למתן בלעדיות למפיץ מקומי, ולמניעת ייבוא מקביל. כך למשל כאשר יצרן בחו"ל מעוניין לתמרץ מפיץ מקומי להשקיע בפרסום, שיווק וקידום מכירות המוצר. אלמלא הבלעדיות למפיץ המקומי עשוי יבואן מקביל לתפוס טרמפ ולרכוב בחינם (free ride) על מאמצי השיווק של המפיץ המקומי, לאחר שאלה נשאו פרי. במצבים שכאלה קיים אינטרס לגיטימי ליצרן בחו"ל לשלוט על ערוצי ההפצה, ולמנוע ייבוא מקביל. בענייננו, אם חוגלה קימברלי השקיעה משאבים ניכרים בשיווק חיתולי האגיס בישראל, עשוי להתקיים אינטרס לגיטימי של יצרנית האגיס העולמית לאסור על המפעל שלה בטורקיה למכור ישירות למגה, כדי למנוע ממגה לתפוס טרמפ על השקעותיה של חוגלה קימברלי. ואולם, האם זה המקרה?

על פי הפרסומים בעיתונות, הפסקת הייבוא המקביל הייתה תולדה של הסדר בין מגה לבין חוגלה קימברלי, ולא תוצאה של הסדרת ערוצי השיווק מצד האגיס העולמית. משאלה פני הדברים מדובר בהסדר בין מתחרים שהיה לכאורה צריך לקבל את אישור מערך ההגבלים העסקיים, בפרט נוכח נתח השוק המשמעותי של חיתולי האגיס. כל עוד אישור זה לא התבקש, וממילא לא ניתן, יש לתמוה על החלטת רשות ההגבלים העסקיים שלא לחקור בעניין זה (החלטה עליה הוגש ערר).

הכותב הוא עורך דין, מומחה להגבלים עסקיים (ראו: http://antitrust-spot.blogspot.com)