https://lawforum.org.il/baram-schweppes/
יום רביעי, 8 בפברואר 2023
יום שלישי, 16 ביוני 2020
TheMarker קרטל לתיאום מחירי פנלים: במסגרת פשרה סמסונג תשלם בישראל 14 מיליון שקל
https://www.themarker.com/law/1.8910315
פורסם ביום 10.6.20
כתבת: אפרת נוימן
קרטל לתיאום מחירי פנלים: במסגרת פשרה סמסונג תשלם בישראל 14 מיליון שקל לפני שבע שנים הוגשה תביעה ייצוגית נגד חמש חברות זרות, בטענה שגרמו בעקיפין נזק לצרכנים בישראל אחרי שהעלו את מחירי הפנלים לטלוויזיות בעלות מסך שטוח ■ זאת הפשרה השנייה בתיק שבית המשפט מתבקש לאשר סמסונג תשלם 1.4 מיליון דולר (4.14 מיליון שקל) בפשרה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגדה ונגד חברות אחרות. כך נקבע בהסכם שהוגש לבית המשפט וכפוף לאישור השופטת אסתר שטמר מבית המשפט המחוזי מרכז. מדובר בבקשה לתביעה ייצוגית שהגישה בנובמבר 2013 עמותת הצלחה נגד חמש חברות ענק זרות - שארפ, LG ,סמסונג, Optronic AU ,ו-Mei Chi ,בטענה שגרמו בעקיפין נזק לצרכנים בישראל. לפי התביעה, הנתבעות הקימו בשנים 2001-2006 קרטל בחו"ל, שבו העלו את מחירי הפנלים לטלוויזיות בעלות מסך שטוח - דבר שפגע בצרכני הטלוויזיות בארץ ובעולם. לפי ההסכם, אחרי שרבע מהסכום שתשלם סמסונג על מנת לסגור את חלקה בפרשה יעבור לשכר טרחה לעורכי הדין וגמול לעמותת הצלחה, היתרה (8.10 מיליון שקל) תעבור, בשל הקושי לאתר את הנפגעים, לקרן לחלוקת כספים מתביעות ייצוגיות למטרות ציבוריות. לפני כשנה הושגה הסכמה עם חברת Optronic AU ,לפיה היא תשלם 2 מיליון דולר כסכום כולל עבור פיצוי (שיופנה לקרן לניהול וחלוקת כספים), שכר טרחה וגמול, ותסייע להצלחה עם מידע ומסמכים. המטרה של פשרה זו היתה לאפשר להצלחה לנהל הליך בישראל נגד שאר הנתבעות. זאת מכיוון שהיה קושי למסור את כתב התביעה לנתבעות בחו"ל ("היתר המצאה לחו"ל"), שכן החברות הנתבעות לא עשו כל מעשה בתחומי מדינת ישראל - לא תיאום מחירים, לא מכירה של פנלים ואפילו לא מכירה של מוצרים סופיים לישראל. עם זאת, כן ניתן לצרף אדם שנמצא מחוץ למדינה אם הוא צד נחוץ או נכון בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה. גם בשלב זה, עדיין לא הוכרה המצאה של כתב התביעה לסמסונג שבחרה להגיע לפשרה. לפי ההסכם, סמסונג תצא ידי חובתה הכספית בתשלום של 1.4 מיליון דולר והיא התחייבה לסייע להצלחה עם מידע ומסמכים. את הסכום, שיעבור לקרן לניהול ולחלוקת כספים, מציעים הצדדים לייעד למטרות ציבוריות בתחום הקרוב לנושא התביעה כמו מחזור פסולת אלקטרונית או תרומה של מוצרי אלקטרוניקה לנזקקים, או כל מטרה אחרת הקשורה במוצרי אלקטרוניקה לרבות מטרות חינוך, אוריינות והסברה בנוגע לסכנות השימוש במוצרים אלקטרוניים חכמים שונים. 6/16/2020 https://www.themarker.com/misc/article-print-page/1.8910315 https://www.themarker.com/misc/article-print-page/1.8910315 2/2 לפי ההסכם, מתוך הסכום שתשלם סמסונג, %20) 9.2 מיליון שקל) יקבלו כשכר טרחה עורכי הדין יעקב סבו ואורי ברעם שמייצגים את עמותת הצלחה, והצלחה תקבל %5 (כ-700 אלף שקל). סמסונג יוצגה בהליך על ידי עורכי הדין גיל אוריון ואמיר ורון ממשרד פישר בכר חן וול אוריון. אלעד מן, היועץ המשפטי של הצלחה, אמר כי "הסדר הפשרה שהוגש כעת הוא צעד נוסף ומשמעותי לקידום התביעה המורכבת והתקדימית הזו מול שאר הנתבעות. ההסדר הנוכחי מגדיל את הפיצוי לציבור באופן משמעותי ביחס להסדר הקודם ומחזק את היכולת לפעול מול שאר הנתבעות".
יום שלישי, 3 בספטמבר 2019
הסדרים בין חברות תרופות לבין בתי מרקחת ורוקחים למתן הטבות בתמורה לקידום מכירות הם הסדרים כובלים. דה מרקר 3.9.19
https://www.themarker.com/opinion/.premium-1.7792470
פרסומים שונים חשפו כי חברות תרופות מציעות לרוקחים הטבות אישיות שונות, כמו נסיעות לחו"ל, בתמורה לכך שהרוקח יקדם את מכירת תרופותיהן. מידע זה מעורר חשש לפיו שיקול הדעת של רוקחים מוטה או משתבש בשל להיטות לקבל את ההטבה, ומביא למצב שבו יימכרו תרופות מיותרות או תרופות מתאימות פחות מאלו שהיו נמכרות בהיעדר אותו תמריץ לרוקח.
רוקחים אמנם כפופים לחובות מקצועיות ואתיות האוסרות עליהם לפעול באופן פסול, אך השאלה היא אם החוק צריך כלל לאפשר את הדילמה המתוארת. החוק צריך לאסור ניגוד עניינים שכזה, אך קיים כבר כיום כלי חוקי המונע את הדילמה מלכתחילה, ורשות התחרות צריכה לעשות בו שימוש כדי למנוע הסדרים פסולים שכאלה.
הסדרים בין חברות תרופות לבין בתי מרקחת ורוקחים למתן הטבות בתמורה לקידום מכירות הם הסדרים כובלים, שכן הם מעוררים חשש לפגיעה בשוק התרופות. על רשות התחרות לדרוש שהסדרים כאלה יובאו לאישורה בהתאם למנגנונים הקבועים בחוק, ואף לנקוט הליכים נגד חברות תרופות, רוקחים ובתי מרקחת שיפעלו בניגוד לקביעתה.
חברות תרופות הן בגדר ספק ובתי מרקחת הם בגדר לקוח. במצב רגיל, משלם הלקוח לספק עבור המוצרים שהוא קונה ממנו, ולא להפך. מצב שבו חברות תרופות "משלמות" לרוקחים (הענקת ההטבות), בתמורה למוצרים שחברות התרופות מוכרות לצרכן הסופי באמצעות הרוקחים, פוגם בסדר הדברים הבסיסי, ויוצר חשש לפגיעה במערך תמריצי המכירה של הרוקחים ולפגיעה מסתברת בשווקים שבהם ניתנות ההטבות.
הצורך לאסור הטבות שמשבשות את מערך התמריצים של רוקחים איננו ייחודי לתחום הרוקחות. חוק המזון אסר על יצרני מזון להעניק הטבות לקמעונאים כמו שופרסל, רמי לוי ודומיהם, בתמורה לעמידה ביעדי רכש. החוק קובע שהתשלום יהיה מהקמעונאי ליצרן לפי מספר היחידות הנמכרות, ותו לאו. גם במקרה של חוק המזון הצורך נולד מכך שיצרני מזון שילמו לקמעונאים, בדרך מפוקפקת של הטבות, כדי שהקמעונאים ידירו מהמדפים מוצרים מתחרים. בתחום הביטוח קבעה רשות שוק ההון מגבלות ואיסורים הנוגעים לתגמול סוכני הביטוח, באופן אישי, על ידי חברות הביטוח, כשהם מוכרים מוצרים ביטוחיים ללקוחותיהם הסופים.
המגזר העסקי כבר פתר מזמן את כשל השוק המתואר באמצעות התניות חוזיות. במרבית החוזים שבהם נמצא סוכן במצב שבו הוא צריך לבחור בין מספר ספקים (למשל קבלן שצריך לבחור בין מספר ספקים עבור המזמין), נאסר עליו לקבל הטבות מהספקים שמביניהם הוא צריך לבחור. בארה"ב, האיסור על מתן עמלות והטבות נסתרות קבוע בחוק, וזהו דין רצוי. מצבים של נאמנות כפולה, המתווספים לקשר מסחרי תדיר וחוזר בין סוכן המכירות לבין היצרן (רוקחים וחברות תרופות או סוכני הביטוח וחברות ביטוח), יוצרים ניגוד עניינים אינהרנטי שהדין צריך למנעו.
יש להרחיב את הרציונל של ההסדר הקבוע בשוק המזון והביטוח גם לענף הרוקחות, ולכל תחום אחר שבו יצרנים עשויים לקנות את שיקול הדעת של הסוכן או הקמעונאי בתמורה להטבות סודיות, שונות ומשונות עבור יעדי מכירות. התוצאה המסתברת היא שיבוש שיקול הדעת של הסוכן על חשבון מוצרים מתחרים, טובים או זולים יותר. מקרים שבהם יותרו פרקטיקות כאלה צריכים להיבחן במשורה ולהיות כאלה שיש בהם תועלת מוכחת לציבור בצידם, והדרך לכך צריכה להיות באמצעות קבלת אישור פרטני של רשות התחרות כדי שיוכלו להתקיים.
ד"ר ברעם הוא מומחה לדיני תחרות. עו"ד מן הוא היועץ המשפטי של עמותת הצלחה
יום חמישי, 8 באוגוסט 2019
יום רביעי, 8 במאי 2019
Lower court finds Israeli jurisdiction over foreign cartel
Lower court finds Israeli jurisdiction over foreign cartel Julie Jackson
Lower court finds Israeli jurisdiction over foreign cartel - GCR - Global Competition Review 5/7/19, 2)33 PM
https://globalcompetitionreview.com/article/1191023/lower-court-finds-israeli-jurisdiction-over-foreign-cartelhttps://globalcompetitionreview.com/article/1191023/lower-court-finds-israeli-jurisdiction-over-foreign-cartel Page 3 of 7
Credit: iStock/Roberto
An Israeli district court has found that cartel victims can bring claims against a foreign defendant in the optical disk drive and cathode ray tube antitrust litigations, though the alleged conduct occurred outside the country.
On 2 May, Royal Philips Electronics lost on its motions to dismiss two damages claims brought by a class of Israeli purchasers. The Central District Court in Lod, near Tel Aviv, held that the purchasers can pursue claims against the Dutch technology company as long as they demonstrate an adequate cause of action under the country’s effects doctrine.
Philips had argued that the claims should be dismissed for lack of jurisdiction because Israeli law does not apply to foreign defendants who committed the alleged unlawful conduct abroad.
But the purchasers argued that Israel’s effects doctrine allows claimants to pursue charges against cartel defendants so long as the conduct harmed competition in the domestic market.
The district court opinion found that antitrust laws can extend to actions that were not committed entirely, or even mainly in Israel, if the result of a conduct harmed businesses in Israel. The country has no binding case law that states otherwise, the court noted.
Making similar findings for both the ODD and CRT cases, the court held that the effects doctrine permits extraterritorial jurisdiction over restrictive arrangements, including cartels that are executed outside of Israel, regardless of whether the conduct occurred in the country.
In 2017, Israel’s Supreme Court dismissed a lawsuit against members of the liquid-crystal display cartel, finding that foreign defendants can only be served with a complaint outside Israel if the conduct took place within the country. The LCD cartel was clearly a case of damages caused by an act that did not physically take place in Israel, the court said, and showing that the conduct had affected the local market is not enough for jurisdiction.
The Lod district court last week distinguished the Supreme Court ruling from the ODD and CRT cases based on the 2017 opinion’s focus on the procedural regulation for service of a lawsuit.
Optical disk drive makers face a slew of antitrust lawsuits after being accused of participating in a global cartel that allegedly fixed prices and divided the market for the drives, which are widely used in computers and other media players to read CDs and DVDs. Cathode ray tube manufacturers have also been sued in multiple jurisdictions for allegedly price fixing colour picture tubes used in television screens.
A class of Israeli purchasers sued multiple electronic companies, including Philips and Sony, in May 2016 for artificially raising the prices of optical disk drives. Another class sued Philips and LG Electronics in November 2014 for artificially raising the prices of cathode ray tubes.
Ori BarAm, an advocate at Ori BarAm Law Firm, represents the class action plaintiffs in both the CRT and ODD cases, as well as having represented the LCD claimants. He said the Lod district court’s ruling allows both lawsuits to move forward to trial, while acknowledging the local court’s authority over international cartels that harm Israeli consumers.
Philips did not respond to a request for comment.
Counsel to CRT claimants
Ori BarAm, Jacob Sabu, Yuki Shemesh and Amit Manor in Tel-Aviv
Counsel to ODD claimants
Ori BarAm, Yuki Shemesh and Amit Manor in Tel-Aviv
Counsel to Philips
Herzog Fox Neeman
Partners Joseph Ashkenazi and Haim Machluf in Tel-Aviv
יום ראשון, 21 באפריל 2019
יום שלישי, 21 באוגוסט 2018
כתבה בדה מרקר על פניה למיצוי הליכים בעניין העמלה הצולבת
https://www.themarker.com/markets/.premium-1.6406290
יום ראשון, 4 במרץ 2018
יום חמישי, 18 בינואר 2018
יום שישי, 22 בדצמבר 2017
יום שישי, 2 ביוני 2017
יום רביעי, 12 באפריל 2017
יום רביעי, 8 בפברואר 2017
יום ראשון, 20 בנובמבר 2016
יום רביעי, 21 בספטמבר 2016
תביעת קרטל המשאיות - כתבה בגלובס 21.9.16
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001153620#fromelement=hp_folders_829
יום שישי, 26 באוגוסט 2016
מחיר אחיד לגז - בשורה אמיתית לצרכנים - דה מרקר 22.8.16
http://www.themarker.com/opinion/1.3045983
זה תקופה ארוכה ששוק הגז לבישול (גפ"מ) סובל מכשלים. נתחי השוק של החברות נותרו קבועים, פחות או יותר, ושחקנים חדשים לא הצטרפו - ולכן המחירים נותרים גבוהים.
לקוח שרוצה להחליף את ספק הגז שלו באחר, שמציע מחיר טוב יותר, נתקל במשימה לא קלה. התנתקות ומעבר בין ספקים בבתים משותפים, למשל, מצריכים רוב מתאים של דיירים. גם כשמגויס הרוב המתאים, אותו ספק שממנו רוצים להתנתק יציע הנחה — שבמקרים רבים תסכל את המעבר.
עד היום הושקעו מאמצים רגולטוריים רבים במטרה להפוך את שוק הגז לבישול לתחרותי ומשוכלל יותר. תיקוני חקיקה, ועדות בדיקה וצוותי חשיבה, הופעלו במטרה לתקן את כשלי השוק הקיימים בדרך לתחרות אמיתית. למרות הניסיונות השונים - יש עדיין חסמים וכשלים מהותיים.
ייתכן שצעד פשוט יחסית יכול להביא בשורה אמיתית. אנחנו מציעים לאסור מדיניות של אפליית מחירים, כך שכל חברה תהיה מחויבת להציע ללקוחותיה מחיר אחיד. התוצאה האפשרית לכך היא שיפור משמעותי בתחרות ובמחיר לצרכן.
במדיניות של מחיר אחיד, הלקוח השולי של חברות גפ"מ, שעבורו נקבע המחיר הנמוך ביותר, ימשוך את המחיר מטה עבור יתר הלקוחות. כוח המיקוח של הצרכן השולי והצלחתו להוריד את המחיר, היא בעקיפין גם הצלחת יתר הלקוחות, מכיוון שהמחיר האחיד יירד גם עבורם.
הלקוח שמסוגל למשוך את המחיר למטה הוא הלקוח ה"מחובר" או ה"מקורב" - לקוחות מועדפים כמו ועדי בתים גדולים, קבלנים, או לקוחות אחרים בעלי כושר מיקוח גדול יותר.
אם תיקבע מדיניות של מחיר אחיד, חברות גפ"מ לא ירצו לוותר על הלקוחות הגדולים והחזקים, שנטישה שלהם תפגע בשורת הרווח ובמוניטין שלהן. כמו כן, ייתכן שהן ינסו להעלות ללקוחות השוליים את המחיר - אך משום שמדובר בלקוחות בעלי כוח מיקוח עודף, לא ניתן יהיה לעלות להם את המחיר אל מעבר למחיר התחרותי. כך גם עבור יתר הציבור שאינו מהמקושרים והמחוברים, המחיר יירד בצורה משמעותית.
במצב הנוכחי, אפליית המחירים משתלמת עבור חברות הגז. עם זאת, המדד ללגיטימיות של אפליית המחירים בשוק הגפ"מ היא טובת הצרכן. לפי ההסבר הכלכלי המקובל, כדי שעודף הצרכן יגדל באופן שמצדיק את האפליה, הכמות במשק חייבת לגדול. במקרה שלנו, האפליה לא תורמת לגידול בכמות. הלקוחות שמקבלים את המחיר הנמוך הם לא אלה שלא היו קונים. נהפוך הוא. הלקוחות המועדפים הם אלה שהיו קונים אותה כמות של גפ"מ בכל מקרה. לכן, לא מתקיים התנאי ההכרחי לאפליית מחירים יעילה. אם כך, ללא אפליה - המחיר הממוצע יירד, ורווחת הצרכן תעלה.
הצעתנו הולמת את עקרונות הצדק החלוקתי. מי שצריך ליהנות מהמחיר הזול הוא החלש בחברה, ולא בעלי הקשרים. לפיכך, מחיר אחיד ואיסור אפליית מחירים הוא מהלך שיוביל לא רק לירידה ברמת המחירים הכללית, אלא גם לצמצום פערים חברתיים בישראל.
עו"ד ברעם הוא מומחה להגבלים עסקיים. עו"ד מן הוא מומחה לרגולציה כלכלית ויועץ משפטי של עמותת הצלחה
יום שלישי, 7 ביוני 2016
מחיר מופרז, גלובס 7.6.16
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001130571
די למחיר המופרז
גביית מחיר מופרז היא הרע האולטימטיבי של דיני ההגבלים העסקיים
עוה"ד אורי ברעם ואלעד מן
7/6/16
הקולות הנשמעים לאחרונה, הקוראים לבטל את העילה של "מחיר מופרז" הנגבה על-ידי בעלמונופולין, מעוררים שיח ציבורי של בעד ונגד השינוי. זו תהיה טעות חמורה לבטל את האיסור על "מחיר מופרז". אמנם, יש המפרשים את האיסור על גביית מחיר מופרז בצורה מקילה מדי, המביאה לזילות של עילה חשובה זו. אולם, הפתרון הנכון אינו ביטול העילה, אלא הקפדה על התנאים אשר בהתקיימם יש לה מקום.
גביית מחיר מופרז היא "הרע האולטימטיבי" של דיני ההגבלים העסקיים. אין הסדר כובל, מיזוג או הגבל עסקי אחר, שפגיעתו הרעה היא כה מיידית, מובהקת וקשה כמו גביית מחיר מופרז.
נמחיש זאת בדוגמה. תארו לכם מוצר שעלות ייצורו היא שקל בודד, אך המונופולין מוכר אותו ב-1,000 שקל, תוך ניצול לרעה של מעמדו. נניח שקיימים חסמי כניסה משמעותיים לתחום, כך שאין מתחרה שיכול להתחרות באותו מונופולין, אפילו אם מחיר המוצר יישאר גבוה מאוד. בדוגמה זו, מחיר גבוה לא מסוגל לתמרץ כניסת מתחרים וחדשנות. השאלה היא - האם ראוי שבארסנל החוקים הישראלי תהיה אפשרות, אף אם מוגבלת וחריגה, לאסור על אותו מונופולין לגבות מחיר מופרז?
התשובה לשאלה זו חייבת להיות חיובית. העילה של מחיר מופרז חייבת להיות מוכרת בדין. הפתרון ליד קלה על ההדק היא הקשחת ההדק והקפדה על התנאים לירי, ולא ביטול מוחלט של אפשרות השימוש ברובה. מי שטוען אחרת - המונופולים מדברים מגרונו, או שהוא מדבר בקולם.
שלל הטענות הצעקניות והגורפות המועלות נגד עילת המחיר המופרז הן לא פעם פופוליסטיות, ובמקרים רבים אין בהן כל ממש. הטענה כי האיסור על מונופולין לגבות מחיר מופרז היא תמריץ שלילי להשקעות, איננה נכונה. כך למשל, כשבעל המונופולין הוא בגדר "מונופולין טבעי", כמו במקרים של אספקת חשמל ומים, או בעל זיכיון בלעדי על משאב טבע אחר, כמו כריית אשלג מים המלח. מונופולין כזה לא מגיע למעמדו המונופוליסטי בזכות פיתוח, חדשנות, מחקר, פטנט, יצירתיות או לאחר שניצח את מתחריו בזירת התחרות. ככל שיש טעם להגן על מחיר מופרז של מי שהשקיע במחקר ופיתוח כדי ליצור מוצר חדשני, טעם זה אינו מתקיים במצבים מסוימים.
גם הטענה כי מחיר גבוה מושך מתחרים, ובכך מעודד תחרות, אינה נכונה. הטעם לכך הוא שהמחיר שמתחרה פוטנציאלי רואה מול עיניו בבואו לשקול אם להיכנס לשוק שבו קיים מונופולין ולהתחרות בו, אינו המחיר המופרז שגובה המונופולין, אלא המחיר שהמתחרה מעריך שהמונופולין ימכור בו את מוצריו, לאחר כניסת המתחרה לשוק. אם המתחרה הפוטנציאלי סבור כי המונופולין יפתח במלחמת מחירים, הכניסה לא תהיה אטרקטיבית, והמתחרה הפוטנציאלי לא ייכנס לשוק. זאת, אף אם המחיר בפועל באותו שוק הוא מופרז.
הטענה כי אין להכיר בעילת מחיר מופרז, שכן רשויות תחרות או טריבונלים האמונים על דיני התחרות אינם יכולים לדעת או לזהות מהו מחיר מופרז, איננה נכונה. המשפט מתמודד עם שלל סוגיות וקשיים. כשם שבתי משפט יודעים להתמודד עם סוגיות אחרות בתנאי אי-ודאות, כך גם ניתן להתמודד עם שאלת המחיר המופרז. במציאות הכלכלית הישראלית, של כלכלה קטנה וריכוזית, יש להכיר באיסור על גביית מחיר מופרז במשנה-תוקף.
העילה נגד מונופולין הגובה מחיר מופרז הולמת את המלצות דוח טרכטנברג, שנכתב בעקבות המחאה החברתית של 2011. הכרה בעילה היא כלי חשוב, ולעתים אף בלעדי, במאבק ביוקר המחיה. הכרה בעילת מחיר מופרז מגשימה גם תיאוריות חברתיות ראויות של צדק חברתי וצדק מחלק.
לבסוף, בניגוד לנטען על-ידי המקטרגים על העילה, בכל מדינות העולם המתוקן קיימת עילה נגד מונופולין הגובה מחיר מופרז, פרט לארה"ב (ולמקסיקו). אולם בארה"ב יש מנגנונים אחרים למניעת גביית מחירים מופרזים על-ידי בעלי מונופולין.
עם זאת, גם לנו ישנה ביקורת מסוימת על גילוי הדעת במתכונתו הנוכחית. יש להחליף את נמל המבטחים של עד 20% רווח, הקבוע היום בגילוי הדעת, בחזקה הפוכה. במקום לקבוע סף מסוים שמתחתיו ייהנה המונופולין מהגנה, יש לקבוע סף מסוים, שעשוי להיות שונה מענף לענף, אשר מעליו יש חזקה, הניתנת לסתירה, כי המחיר הוא מופרז.
אנו מציעים כי בכפוף לקביעה אחרת של רשות ההגבלים העסקיים לגבי סקטור או ענף מסוים, הסף שמעליו תקום חזקה של מחיר מופרז, יהיה תשואה או פער בין העלות למחיר העולים על 100%.
מהאמור עולה כי יש להקפיד באופן קפדני על התנאים לשימוש בעילה של מחיר מופרז, אך אסור בשום פנים ואופן למחוק עילה חשובה זו מספר החוקים הישראלי.
? עו"ד ברעם מתמחה בהגבלים עסקיים; עו"ד מן מתמחה ברגולציה כלכלית ומשמש כיועמ"ש "הצלחה", התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת (ע"ר).
גביית מחיר מופרז היא "הרע האולטימטיבי" של דיני ההגבלים העסקיים. אין הסדר כובל, מיזוג או הגבל עסקי אחר, שפגיעתו הרעה היא כה מיידית, מובהקת וקשה כמו גביית מחיר מופרז.
נמחיש זאת בדוגמה. תארו לכם מוצר שעלות ייצורו היא שקל בודד, אך המונופולין מוכר אותו ב-1,000 שקל, תוך ניצול לרעה של מעמדו. נניח שקיימים חסמי כניסה משמעותיים לתחום, כך שאין מתחרה שיכול להתחרות באותו מונופולין, אפילו אם מחיר המוצר יישאר גבוה מאוד. בדוגמה זו, מחיר גבוה לא מסוגל לתמרץ כניסת מתחרים וחדשנות. השאלה היא - האם ראוי שבארסנל החוקים הישראלי תהיה אפשרות, אף אם מוגבלת וחריגה, לאסור על אותו מונופולין לגבות מחיר מופרז?
התשובה לשאלה זו חייבת להיות חיובית. העילה של מחיר מופרז חייבת להיות מוכרת בדין. הפתרון ליד קלה על ההדק היא הקשחת ההדק והקפדה על התנאים לירי, ולא ביטול מוחלט של אפשרות השימוש ברובה. מי שטוען אחרת - המונופולים מדברים מגרונו, או שהוא מדבר בקולם.
שלל הטענות הצעקניות והגורפות המועלות נגד עילת המחיר המופרז הן לא פעם פופוליסטיות, ובמקרים רבים אין בהן כל ממש. הטענה כי האיסור על מונופולין לגבות מחיר מופרז היא תמריץ שלילי להשקעות, איננה נכונה. כך למשל, כשבעל המונופולין הוא בגדר "מונופולין טבעי", כמו במקרים של אספקת חשמל ומים, או בעל זיכיון בלעדי על משאב טבע אחר, כמו כריית אשלג מים המלח. מונופולין כזה לא מגיע למעמדו המונופוליסטי בזכות פיתוח, חדשנות, מחקר, פטנט, יצירתיות או לאחר שניצח את מתחריו בזירת התחרות. ככל שיש טעם להגן על מחיר מופרז של מי שהשקיע במחקר ופיתוח כדי ליצור מוצר חדשני, טעם זה אינו מתקיים במצבים מסוימים.
גם הטענה כי מחיר גבוה מושך מתחרים, ובכך מעודד תחרות, אינה נכונה. הטעם לכך הוא שהמחיר שמתחרה פוטנציאלי רואה מול עיניו בבואו לשקול אם להיכנס לשוק שבו קיים מונופולין ולהתחרות בו, אינו המחיר המופרז שגובה המונופולין, אלא המחיר שהמתחרה מעריך שהמונופולין ימכור בו את מוצריו, לאחר כניסת המתחרה לשוק. אם המתחרה הפוטנציאלי סבור כי המונופולין יפתח במלחמת מחירים, הכניסה לא תהיה אטרקטיבית, והמתחרה הפוטנציאלי לא ייכנס לשוק. זאת, אף אם המחיר בפועל באותו שוק הוא מופרז.
הטענה כי אין להכיר בעילת מחיר מופרז, שכן רשויות תחרות או טריבונלים האמונים על דיני התחרות אינם יכולים לדעת או לזהות מהו מחיר מופרז, איננה נכונה. המשפט מתמודד עם שלל סוגיות וקשיים. כשם שבתי משפט יודעים להתמודד עם סוגיות אחרות בתנאי אי-ודאות, כך גם ניתן להתמודד עם שאלת המחיר המופרז. במציאות הכלכלית הישראלית, של כלכלה קטנה וריכוזית, יש להכיר באיסור על גביית מחיר מופרז במשנה-תוקף.
העילה נגד מונופולין הגובה מחיר מופרז הולמת את המלצות דוח טרכטנברג, שנכתב בעקבות המחאה החברתית של 2011. הכרה בעילה היא כלי חשוב, ולעתים אף בלעדי, במאבק ביוקר המחיה. הכרה בעילת מחיר מופרז מגשימה גם תיאוריות חברתיות ראויות של צדק חברתי וצדק מחלק.
לבסוף, בניגוד לנטען על-ידי המקטרגים על העילה, בכל מדינות העולם המתוקן קיימת עילה נגד מונופולין הגובה מחיר מופרז, פרט לארה"ב (ולמקסיקו). אולם בארה"ב יש מנגנונים אחרים למניעת גביית מחירים מופרזים על-ידי בעלי מונופולין.
עם זאת, גם לנו ישנה ביקורת מסוימת על גילוי הדעת במתכונתו הנוכחית. יש להחליף את נמל המבטחים של עד 20% רווח, הקבוע היום בגילוי הדעת, בחזקה הפוכה. במקום לקבוע סף מסוים שמתחתיו ייהנה המונופולין מהגנה, יש לקבוע סף מסוים, שעשוי להיות שונה מענף לענף, אשר מעליו יש חזקה, הניתנת לסתירה, כי המחיר הוא מופרז.
אנו מציעים כי בכפוף לקביעה אחרת של רשות ההגבלים העסקיים לגבי סקטור או ענף מסוים, הסף שמעליו תקום חזקה של מחיר מופרז, יהיה תשואה או פער בין העלות למחיר העולים על 100%.
מהאמור עולה כי יש להקפיד באופן קפדני על התנאים לשימוש בעילה של מחיר מופרז, אך אסור בשום פנים ואופן למחוק עילה חשובה זו מספר החוקים הישראלי.
? עו"ד ברעם מתמחה בהגבלים עסקיים; עו"ד מן מתמחה ברגולציה כלכלית ומשמש כיועמ"ש "הצלחה", התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת (ע"ר).
יום שבת, 7 במאי 2016
לאסור על אפליית מחירים, דה מרקר 3.5.16
http://www.themarker.com/opinion/1.2932891לאסור על אפליית מחירים
יום שני, 22 בפברואר 2016
הירשם ל-
רשומות (Atom)