https://www.themarker.com/opinion/.premium-1.7792470
פרסומים שונים חשפו כי חברות תרופות מציעות לרוקחים הטבות אישיות שונות, כמו נסיעות לחו"ל, בתמורה לכך שהרוקח יקדם את מכירת תרופותיהן. מידע זה מעורר חשש לפיו שיקול הדעת של רוקחים מוטה או משתבש בשל להיטות לקבל את ההטבה, ומביא למצב שבו יימכרו תרופות מיותרות או תרופות מתאימות פחות מאלו שהיו נמכרות בהיעדר אותו תמריץ לרוקח.
רוקחים אמנם כפופים לחובות מקצועיות ואתיות האוסרות עליהם לפעול באופן פסול, אך השאלה היא אם החוק צריך כלל לאפשר את הדילמה המתוארת. החוק צריך לאסור ניגוד עניינים שכזה, אך קיים כבר כיום כלי חוקי המונע את הדילמה מלכתחילה, ורשות התחרות צריכה לעשות בו שימוש כדי למנוע הסדרים פסולים שכאלה.
הסדרים בין חברות תרופות לבין בתי מרקחת ורוקחים למתן הטבות בתמורה לקידום מכירות הם הסדרים כובלים, שכן הם מעוררים חשש לפגיעה בשוק התרופות. על רשות התחרות לדרוש שהסדרים כאלה יובאו לאישורה בהתאם למנגנונים הקבועים בחוק, ואף לנקוט הליכים נגד חברות תרופות, רוקחים ובתי מרקחת שיפעלו בניגוד לקביעתה.
חברות תרופות הן בגדר ספק ובתי מרקחת הם בגדר לקוח. במצב רגיל, משלם הלקוח לספק עבור המוצרים שהוא קונה ממנו, ולא להפך. מצב שבו חברות תרופות "משלמות" לרוקחים (הענקת ההטבות), בתמורה למוצרים שחברות התרופות מוכרות לצרכן הסופי באמצעות הרוקחים, פוגם בסדר הדברים הבסיסי, ויוצר חשש לפגיעה במערך תמריצי המכירה של הרוקחים ולפגיעה מסתברת בשווקים שבהם ניתנות ההטבות.
הצורך לאסור הטבות שמשבשות את מערך התמריצים של רוקחים איננו ייחודי לתחום הרוקחות. חוק המזון אסר על יצרני מזון להעניק הטבות לקמעונאים כמו שופרסל, רמי לוי ודומיהם, בתמורה לעמידה ביעדי רכש. החוק קובע שהתשלום יהיה מהקמעונאי ליצרן לפי מספר היחידות הנמכרות, ותו לאו. גם במקרה של חוק המזון הצורך נולד מכך שיצרני מזון שילמו לקמעונאים, בדרך מפוקפקת של הטבות, כדי שהקמעונאים ידירו מהמדפים מוצרים מתחרים. בתחום הביטוח קבעה רשות שוק ההון מגבלות ואיסורים הנוגעים לתגמול סוכני הביטוח, באופן אישי, על ידי חברות הביטוח, כשהם מוכרים מוצרים ביטוחיים ללקוחותיהם הסופים.
המגזר העסקי כבר פתר מזמן את כשל השוק המתואר באמצעות התניות חוזיות. במרבית החוזים שבהם נמצא סוכן במצב שבו הוא צריך לבחור בין מספר ספקים (למשל קבלן שצריך לבחור בין מספר ספקים עבור המזמין), נאסר עליו לקבל הטבות מהספקים שמביניהם הוא צריך לבחור. בארה"ב, האיסור על מתן עמלות והטבות נסתרות קבוע בחוק, וזהו דין רצוי. מצבים של נאמנות כפולה, המתווספים לקשר מסחרי תדיר וחוזר בין סוכן המכירות לבין היצרן (רוקחים וחברות תרופות או סוכני הביטוח וחברות ביטוח), יוצרים ניגוד עניינים אינהרנטי שהדין צריך למנעו.
יש להרחיב את הרציונל של ההסדר הקבוע בשוק המזון והביטוח גם לענף הרוקחות, ולכל תחום אחר שבו יצרנים עשויים לקנות את שיקול הדעת של הסוכן או הקמעונאי בתמורה להטבות סודיות, שונות ומשונות עבור יעדי מכירות. התוצאה המסתברת היא שיבוש שיקול הדעת של הסוכן על חשבון מוצרים מתחרים, טובים או זולים יותר. מקרים שבהם יותרו פרקטיקות כאלה צריכים להיבחן במשורה ולהיות כאלה שיש בהם תועלת מוכחת לציבור בצידם, והדרך לכך צריכה להיות באמצעות קבלת אישור פרטני של רשות התחרות כדי שיוכלו להתקיים.
ד"ר ברעם הוא מומחה לדיני תחרות. עו"ד מן הוא היועץ המשפטי של עמותת הצלחה
